העולם שלי

יש משהו בטקסים וסמליות שמדבר חזק אל בני האדם. בין אם אנחנו שונאים או אוהבים, זה נדיר להיות אדיש לכל סוג של סימבוליזציה.
פעם, בתחילת המילניום, היו עורכים טקסים של קילור בדאנג'ן הישן. זוגות מקריאים נדרים של שליטה לעיני חברי קהילה קטנה ובועטת.
הימים חלפו והקהילה גדלה והתפזרה. שולטים, שולטות, נשלטים ונשלטות נפגשים היום באינטרנט ובמסיבות וטקסי הקילור נעלמו מהרקע.
אני לא מתרפק פה בנוסטלגיה על העבר שהיה. הוא היה והיום שונה. זה לא יותר או פחות טוב, זה מה שיש.
בהיעדר קהל צופים, בתוך האינטימיות של החדר שלנו, אל מול מראה אחת ושני גופות עירומים הפכתי אותך היום למקולרת.
בשבילי לענוד עליך קולר היום היה קצת כמו לחזור לאותה תקופה בדאנג'ן אפילו שלא באמת הייתי אז חלק ממנה. זה מסמל בשבילי את עומק הקשר שבנינו ביחד, את המשברים שעברנו בדרך ויותר מכל מזכיר לי ולך כל יום, את שלי ואני שלך.

אני אוהב אותך רכוש שלי