יש מקום שכוח אל
בין נחלת בינימין
לשוק הכרמל בתל אביב.
אני והילדה יכולות
להיות שם שעות
לעבור תקליט תקליט
ושם היא לומדת
על מוזיקה שאני אוהבת
ומשתפת במוזיקה שלה.
ביום שישי הקרוב
היינו אמורות לנסוע לשם
כי שמרו עבורה תקליטים
שחיכתה להם לא מעט זמן
והערב היא שאלה בתמימות
של ילדה אם נלך או שזה
יהיה יותר מידי בשבילי.
מעורפלת קלות עדיין מהכדורים
אמרתי לה שתלך לישון רגועה
כי עד שישי אני אהיה בסדר
והבטחתי ותמיד מקיימת.
היא חיבקה אותי חזק
שאלה אם תוכל לישון
במיטה שלי היום
ואני יודעת שהיא לא מפונקת
אלא יש בה דאגה עצומה
וקשה לה להראות עד כמה
קשה לה שאני טיפונת חלשה
וזה משהו שאני לא רוצה
שהיא תסחב על גבה.
להיות אמא ,
באמת המתנה של חיי.
רק אז הבנתי כמה חוזק
יש בי בשביל ילדיי.
יש לנו כוחות בתור אמהות
שלא יביישו לוחם בקרב.
אני בוכה עכשיו
ולא ממקום חלש
אלא מהעוצמות
שיש בי והאהבה
המדהימה של
הילדה אליי😔
עשיתי משהו טוב בחיי
את הנשמות הטובות הללו
הילדים שלי ❤️
