כל היום אכלתי סרטים
המון רגשות צפו בי.
מחשבות על האקס
מחשבות על תחילת קשר
שכנראה נגמר לפני שהתחיל.
מחשבות על כן ולא
מסוגלת או פחות.
אף אחד לא באמת מבין
מאיפה מגיע החשש שלי
להתמסר ואני חייבת לומר
שהחשש הגדול שלי הוא מעצמי.
יודעת שברגע שאני שם
אני ״טוטאלית״ ( שונאת את המילה)
כל מי שאני וכל המהות שלי,
כל האישה החזקה שאני,
כל העוצמות שבי
הכל הופך להיות שלו.
אין אצלי אפור
אני שם בגוף ונפש
ולא יודעת אחרת.
התמסרות שכזאת
היא מסוכנת לי
כי כשאני נותנת את כולי
ואז משהו לא מסתדר
הפגיעה היא קשה.
להיות נשלטת זו לא אמירה
אלא מציאות בועטת ונושכת.
מי שמצליח לקבל את שרביט השליטה
צריך להיות מישהו חזק ולא רק בידיו
אלא הנשמה שלו צריכה להיות חזקה
מספיק בשביל להכיל אותי
לטוב ולרע.
אני לא מסוגלת לפחות מזה
לא יכולה להתפשר
הרי מדובר בי שנותנת
את כל כולי לאחר
וזה לא דבר של מה בכך.
אז כן אני טיזרית בנשמה
אבל רק כי כך שומרת על ליבי
עד שאקבל בדיוק מה שזקוקה
ופחות מזה פשוט לא עובר עבורי.
שיחררתי והנשמה מעט רגועה
מתה על המקום שלי כאן
שווה יותר מהשיחות שלי
עם הפסיכולוגית האשכנזיה ☺️
