לפני 3 שנים. 19 ביוני 2021 בשעה 17:35
חוסר הרצון שלי לארוז
הפך להיות כמיהה שלי.
אני דוחפת את הפלאג
הכסוף, הרחב מכולם
וכך אני אורזת.
בכל פעם שמתכופפת
חשה כאב מצמרר
כשמרימה ידיי מעלה
מכווצת, הוא מתפוצץ בתוכי
והכאב שחשה מחייך לי.
מידי פעם אני שולחת
יד אל התחתון שכבר
ספוג במיצי הרעב שלי
ומרגישה את נפיחות
השפתיים וזה מגרה
לי את כל הנשמה.
ובלי לשים לב
נשארתי נטולת
קרטונים ריקים
אבל מלאת חרמנות
שרק צומחת לה.
עוד קצת לילה
ואז…
מרפסת
מזרן
וכלבה אחת
שתגמור בדממה.
❤️
