נמל תל אביב
מסעדת בני הדייג
לבושה בטייץ שחור
גופיה לבנה ונעלי ספורט לבנות.
מתיישבת, מדליקה סיגריה
הוא מגיע מתיישב, מחייך בנימוס
ושולח לי הודעה.
יש לך 4 דקות ללכת ולהוריד
את התחתון. אני רוצה אותו
יושב בכיסא לידי.
הולכת ומתבלבלת בדרך
נעים להרגיש ילדה קטנה ומטומטמת.
חוזרת ומניחה את התחתון בכסא לידו
וכשהמלצר מגיע אני נבוכה
יודעת שהוא יכול לראות
את הפיל הגדול בשולחן.
הוא מזמין לנו דגים ובקבוק יין
אפילו לא שואל מה בא לי בכלל.
השיחה הופכת ונילית למדי
ולהפתעתי אני אוהבת את זה.
מתה שהוא ילטף לי את היד
ישלח רגל אל רגליי
שפאקינג יעשה משהו
אני דרוכה מידי לבאות.
וכלום.
שעתיים וחצי של שיחה
אני כבר ממש רטובה
ורק מלהקשיב לו אומר
את כל הדברים הנכונים.
הוא מתרומם מהשולחן בהפתעה
סיימנו פה, קומי כלבה קטנה
אני מביטה בתחתון על הכסא
הוא מכניסו לכיס ושנינו יוצאים.
כבר מטרים לאחר מכן
הוא זורק את התחתון לפח.
כלבה טובה, לא לובשת תחתון
תלמדי להבא מטומטמת קטנה.
אני מצחקקת
הוא תופס את צווארי.
ולוחש לי…
האם אמרתי משהו מצחיק?
מהנהנת בראשי שלא
והוא מלטף קלות את פניי.
מלווה אותי אל רכבי
אני מחכה לנשיקה או מה שזה לא יהיה
רק לדעת את מקומי.
הוא פותח את הדלת
אני מתיישבת
מסדר את חגורת הבטיחות.
סוגר את הדלת ופשוט הולך
עוד לפני שיוצאת מהחניה
הודעה ממנו.
אם לא הבנת אז את שלי כלבה.
עכשיו תלכי הביתה לגמור
אני יודע כמה את רטובה.
ואז התעוררתי מנעל
שהקטן החליט לקשט על פניי.
החלומות שלי הפכו מוחשיים מידי.
נותרתי לבדי לוגמת קפה במרפסת
ומדמיינת את המשכו של חלומי.
דגים מישהו?
תזכורת לעצמי- את רעבה מידי
תתחילי לנוע בדרך להגשים 😈
