נרדמתי מוקדם ובארבע וחצי
כבר הגעתי אל הים.
התובנות שמקבלת שם
מצליחות לעשות לי סדר בראש.
הלכתי לאורך החוף
וטוב שלא הגעתי לעיר אחרת
מרוב שהייתי בעולם שלי.
חזרתי הביתה ישר אל
הכאוס של הארגזים
לא יאמן שכבר פעם
שלישית שאני דוחה
את ההובלה.
נשכבתי על המזרן
מביטה לשמיים
הכלב נצמד אליי
והתחיל ללקק לי את הפרצוף
היה נדמה שאומר לי
לא לא גברת,
את לא נוגעת בעצמך
עד שאת לא עושה סדר
בפאקינג חיים שלך.
שולט אכזר שלי (:
נכנסתי לאמבטיה
חצי שעה יושבת
שהמים החמים
מלטפים את גופי.
חסר לי מגע
חסר לי כאב
חסר לי להרגיש
ולהיות שייכת.
קטע שאני מבריחה בשיטתיות
את כל הטוב הזה מחיי.
מזוכיסטית משהו😛
היום חייבת לסגור תאריך
למעבר ולעמוד בזה.
מתוכנן לי ביקור במשרד
הפנים הומה האדם.
לשבת לתכנן חופשה לילדים.
שיחה עם הפסיכולוגית
שאני מקווה שתעורר
אותי על החיים שלי.
בקיצור, אין הנחות היום
והצ׳ופר יהיה התעללות
עצמית במרפסת הערב 😈
חפרתי,
מה אני אעשה?
הים הזה מנקה שיט
והמחשבות הופכות צלולות.
שיהיה יום ספוג טוב טוב
בעונג וכאב ❤️
