נזכרתי בשישי ההוא
השישי שעיצבנתי אותו.
לקחתי אותו עד הקצה
וידעתי שיכנס בדלת
אני אשלם על כל מילה.
הדלת נפתחה
בלי שלום רק מבט
שאמר כל כך הרבה.
ניגשתי והורדתי
את החגורה ממכנסיו.
פשטתי את החולצה
הלבנה שלו מגופי
נשכבתי על הכסא
הנחתי את החגורה
לצד גופי כשישבניי
מוכנים לו.
לא היה ליטוף ראשוני
הייתה הצלפה כל כך חזקה
שהחיוך נמחק מעל פניי.
בשתיקה רועמת הוא
החל להצליף במהירות
אך בנחישות.
לא ספר ולא ביקש ממני לספור
ידעתי שזה הולך להיות ארוך.
בשלב מסויים ריחפתי מרוב כאב
נפשי כבר לא ממש הייתה שם.
משיכה חזקה של שיערי
הייתה כסטירת התעוררות.
ידיו חנקו את צווארי
עיניו בתוך עיניי
ולחש לי
תלמדי את מקומך
כלבה לא ממושמעת.
ידיו הדפו אותי
ונחתתי על הכסא.
קמתי מיד והחזרתי
את החגורה למכנסיו.
הוא יצא מהדלת
השאיר אותי רטובה
בלי אישור לגעת.
שישי ונזכרתי כמה זקוקה
לחינוך טוב ומסורתי.
להצלפות שלא נותנות
מנוחה לישבניי במשך
כל השבת ויותר מכך.
שבת שלום ❤️
