כל הלילה לא ישנתי
לא כי סבלתי מכאב
אלא הייתי צמאה לעוד ממנו.
בבוקר התקשרתי
ביקשתי שניפגש
הוא אף פעם לא מוותר
על להכאיב ומכל הנשמה.
נכנסת בדלת והוא מכוון
עם ידו אל החדר.
על המיטה יריעת פלסטיק
אמרתי לעצמי,
הנה דקסטר הישראלי.
פושטת את בגדיי
נשכבת על היריעה.
הוא שולף ערימת נרות
מדליק כמה במכה
ומתחיל לעבור על
כל גופי שרועד בכל
נגיעת שעווה חמה.
פיטמותיי כואבות
מסביב לדגדני בוער לי
והוא לא משאיר פיסה
נטולת שעווה.
מסובב את גופי
דוחף פלאג רוטט
מגביר את קצבו
מ-1 ל-10 במכה.
ראשי כבר סחרחר
עונג וכאב מרגישה.
ישבניי סופגות סטירות
מידיו שלהפתעתי כה חזקות
וגופי מיטלטל ימינה ושמאלה
כאילו איבד שליטה.
הרטיבות נוזלת על היריעה.
מדליק שוב ערימת נרות
בא לי לומר לו שאפשר אחד אחד
אבל שאני אראה לו שקשה לי?
אין פאקינג מצב!
מטפטף שעווה על ישבניי
עד שהנרות כבו בין אצבעותיו
פיסטינג אל בין ירכיי
והוא מתחיל לשחק במהירות הרטט
בפלאג וזה מעיף אותי לחלום
השילוב בין שניהם זה טריפ
טבעי של החיים.
כבר לא ממש מתקשרת
אני בין עננים רכים.
כואב ומענג זה בדיוק
המתכון לחיים הטובים.
תורך זאב…
