עשרים וארבע שעות
עוברות
ואני כבר לא יכולה לחכות
זה גדול ממני הרעב לך
בעצם לכאב שבך ושחרוט
בשמך על גופי.
ניפגשנו בחורשה נטושה
מיד פשטתי את בגדיי
תחבקי את העץ דרשת
ואת פלג גופי העליון
ליפפת בניילון נצמד.
שדיי נמחצו על הגזע
שבבי עץ חודרים לתוכם
ואחד אחד אני מרגישה ננעץ.
קשה קצת לנשום אבל דרך הכאב
אני איכשהו מצליחה לקחת נשימה
עמוקה בכל פעם.
שובר מהעץ מספר ענפים
הרטבתי כשראיתי איך
אתה בוחר אחד אחד.
ישבניי למולך ואתה
מתחיל לחבוט כאילו
אתה שחקן בייסבול
ומהשורה הראשונה.
ענף ראשון נשבר
הדחיפה שלי הבלתי ניתנת לשליטה
מצמידה את איברי הרטוב אל הגזע
השריטות שם גם בלי לראות אני יודעת.
ענף שני נשבר
שם כבר לא ממש הייתי איתך
ענף שלישי
אני מתעוררת ומבינה שאתה
נועץ בי את קצהו ויוצר חורים
בישבניי, וממש דוקר דקירות
עמוקות עד שדם חם נוטף
ומכסה את כל רגליי.
אתה מתקרב אל פניי
תופס את צווארי
וחונק עד ששוב מאבדת הכרתי.
מתעוררת לסשן סטירות חסר רחמים
הלחי מלאת חתכים מגזע העץ
והלחי השניה כבר כחולה מהיד שלך.
משחרר את גופי מהניילון
זורק לי מגבת על האדמה
תהני מהמגמירה שלך ילדה
כבר לא רואה אותך
משפריצה עונג וכאב מתוכי.
תורך זאב
אולי ניצחת בקרב
אבל לא במלחמה 😈
אני גמורה מעייפות 🤦🏻♀️
