לפני 3 שנים. 9 בספטמבר 2021 בשעה 8:22
לפעמים אני מעלה
לעצמי את הסעיף.
שוללת על הסף
אם משהו הכי קטן
לא נראה לי
וואלה אני האחרונה לשפוט
הרי אני דפקה לא קטנה.
ובא לי כל כך להעלות
איתו עוד שלב
אבל באותה נשימה
אני יותר מידי חשדנית
ולא ממש נותנת הזדמנות.
והוא תמיד נמצא ברקע.
הודעה בכל כמה ימים
להזכיר לי שהוא כאן
וזה ממש נעים לי,
נעים בבטן
ושאר חלקי הגוף.
אל תגלו לו
אבל אני בודקת
כל הזמן אם הוא מחובר.
אני מחכה ומצפה
לכל הודעה שלו
אבל כמו ילדה בגן
אני מושכת לו בשיער
ואז בורחת מאחורי ספסל.
בקיצור….
אני קשה ומעצבנת
אבל יודעת שיבוא האחד
(רצוי פסיכי לגמרי)
יפיל ממני את החומה
ויש לי הרגשה שהוא
יהיה המאושר בגברים.
רק אומרת…..
תזכורת לעצמי: כלבה, תפסיקי להתבכיין כבר!
