העמסתי את הקטן
הייתי חייבת אוויר.
אספנו חבר בחיפה
שירד מהבית
עם קפה שחור
וספק התעורר לו.
הגענו לקריית מוצקין
גן חיות או פינת חי
זה עוד לא ברור לי.
אין כמו להסתובב שם
ולהעביר ביקורת
על כל ההורים.
במיוחד על האמא עם
נעלי העקב
והאבא שנדמה שלו
יכל היה רוצח את מי
שהעיר אותו הבוקר מהמיטה.
האמא שמנקה לילדה כל רגע את האף
כאילו המקום הוא לא עיסת חננה אחת גדולה.
העובדים המרירים, אמהות השנה
בקיצור זה המקום המושלם
לצחוק טהור ורוח שטות.
רכבתי עם הקטן על גמל
הכי קרוב שרכבתי על מישהו
כבר הרבה זמן…
קנינו בלון שעף לשמיים
הקטן בכה וקיבל פיצוי
בדמות סוכריה בגודל שלו
ומשום מה זה קורה לנו
בכל פעם.
מהר מאוד השולט הקטן
החליט שהספיק לו וחם מידי.
משם עצרנו לאכול שווארמה
שהייתי חמה עליה מהבוקר.
זרקנו את החבר בבית
ויצאנו לכיוון שלנו.
5 דקות ראשונות אני
משכנעת את הקטן לא להרדם
בדקה השישית הוא כבר נחר
והראש שלו נע מצד לצד
ואני שולחת יד ליישר אותו
ככה אולי 20 פעמים.
הגענו הביתה
אני מפנטזת על שנ״צ
ובדיוק הקטן התעורר לו.
שעה וקצת של נחירות
וקם כמו חדש.
זהו.
שניה אחת לנשום
ואז הרצאה מאחותי
על זה שמפנקת יותר מידי
ובעלה חושב ש…..
עצרי אחותי היקרה-
בבוקר הוא היה נעל בית
ועכשיו הוא רבי נחמן.
כנראה שלום בית
על חשבון הגב שלי
וזה לא מפריע לי
כי הכי חשוב שלום
בית ולא משנה המחיר
(בטוח אמר את זה איזה רב)
חפרתי כבר
אבל עוד משהו קטן ודי…
זין אני לא מזיינת לעצמי
את הצורה הלילה.
לא מתאים לי להזניח ככה את גופי!!!
