עובדת מהבית היום
קצת בהלם שעדיין
לא גמרתי לי כמה פעמים.
מה שכן אני עסוקה בכאב
בינינו הפלאגים שלי
התרגלו לגופי ולא מזיזים לי
אז חיפשתי כאב בדרך יצירתית.
לא אוכלת סושי אבל הילדים
השאירו את המקלות על השולחן
ומהבוקר לפני שיצאתי להורדות
הם קרצו לי קריצה יפה במיוחד.
חזרתי ופשטתי את בגדיי.
החוסר מודעות שלי
לשבת במרפסת עירומה
כנראה עוד יעלה לי ביוקר.
מיקמתי את הפיטמות
בין שני המקלות
ולחצתי על הצד הפתוח
הכי חזק שיכולה
ובמטרה שיפגשו אחד את השני.
הרגשתי כאב חד מאוד
אבל המשכתי ללחוץ
עד אטימה מוחלטת.
הריכוז שלי הרקיע שחקים
כי אני בדרך כלל לא הכי ממוקדת,
חיה פראית שכמותי.
כשכבר סף הכאב היה מטורף
שיחררתי והידקתי,
שיחררתי והידקתי
כמו לא מסכימה להרפות
לגמרי מהכאב הזה.
פתחתי את רגליי
ועברתי לתפיסת הדגדגן.
לא היה פשוט,
הוא כל רגע ברח לי.
כשתפסתי אותו בין המקלות
התחלתי בהידוק של מכה אחת.
מודה שדפקתי צרחה
שנשמעה למרחקים.
נשכבתי לאחור,
רגל אחת על הספה
והשניה מטה,
משחררת מעט את הידוק הדגדגן
ואז מהדקת שוב בעוצמה.
חייבת לומר שזה העלים
לי את הגירודים שהיו בגופי ונפשי.
לפעמים אני חושבת
שאולי אסור להשאיר
אותי ללא פיקוח,
השטויות שאני עושה,
הפאקינג צורך בכאב הזה.
נראה לי שאפילו
שם למעלה ממני המומים.
