נסיעת הבוקר עם הקטנה
אביב גפן עם השיר אלימות
מתנגן לנו ברקע.
אני משתפת אותה
שיש בי צמרמורת
ושהשיר מרגש אותי
ואז בתגובה היא אומרת
ששמעה כבר מסבתא
על איזה ילדת סנטר
הייתי ואז תיקנה
ואמרה שסבתא אמרה לה
שפעם זה היה ילדי אור הירח.
סבתוש שעוד תקבל שיחה ממני
סיפרה לה שהחדר שלי
היה מלא בשירים שכתבתי
ושהייתי שורפת את קצוות
הנייר ואז תולה על הקירות.
הלבוש השחור,הנסיעות לתל אביב
למפגשי תחנה מרכזית עם עוד
פריקים מוזרים כמוני.
בחיי שהייתה תקופה מדהימה
היינו יושבים באיזה פינה בתחנה
אחד עם גיטרה השאר עם סיגריות
כותבים שירים, מנגנים ושרים
והדאגה הכי גדולה הייתה למצוא
טרמפ חזרה הביתה.
בגדול אני הייתי ועודני
ילדת אור הירח.
רגע לפני שהגענו לחטיבה
הקטנה אומרת לי:
נכון שאת כותבת עכשיו בראש שלך?
צחקתי ועניתי שכן
ושאלתי איך ידעה
והיא אמרה שמכירה אותי
במוד כתיבה וציחקקה לה.
מרגיש לי שבכל פעם מחדש
ליבי מתפוצץ לו מאושר.
ממש דפיקות לב מואצות
וחיוך מכאיב לחיים
בכל נסיעת בוקר איתה.
זהו.
לפעמים אני תוהה מה הייתי עושה
אם לא היה לי את המקום הזה לפרוק.
אממממ….תסבלו בשקט ❤️
