מנסה שלא
נלחמת בכל כוחותיי
ובכל זאת אני יושבת
לי כאן במרפסת
עם דרינק של חמישי
וסיגריה מלאה בטוב
ורק מדמיינת אותך
בלי בכלל לדעת אם
אתה קיים.
אני כל כך קשה
ולוקח לי זמן
להרגיש בטוחה
ויודעת שכשתופיע
אני אדע.
אני אדע להשיל
כל טיזריות ופלרטטנות
שכרגע חוגגים בחיי.
אני אדע את מקומי
ואשמור על פי
בלי להניד עפעף
ובלי החוצפה הידועה שלי.
אדע להכין עצמי לכבודך
לא להזניח ולו דבר קטן בי.
להוקיר את הכאב שלך
להעריץ את האדמה
שאתה דורך עליה.
אני יודעת איפה המקום שלי
עמוק עמוק אני יודעת
שמקומי הוא לרגלי האדון שלי.
אני בועטת ונלחמת כי
הוא פשוט עוד לא חדר
את שריוני.
ואני ביום כזה
שלא גמרתי בכלל
וגם לא רוצה
כי חסר לי אותך
וחסרה לי הצלפתך
והיד על הצוואר שלי.
מרגישה כה חשופה
שהיא איננה שם
וכל גמירה שלי
היא לא באמת אלוהית
כי אלוהי יהיה כשאתה
תשלוט בכל אחת מאיתן.
ים בים של רגשות
בלי רטיבות בין רגליי
אבל תשוקה עזה מתמיד
להיות שייכת
להיות משוייכת
ולהרגיש שלמה
פשוט למצוא את ״הבית שלי״
הקטן עם גדר לבנה
שאתה קושר אותי אליה
בגוף ונשמה.
❤️
