אף פעם לא הבנתי את
הצורך לסמן נשלטת
בטושים או אודם
כאילו זו תכנית
עם בתיה עוזיאל
ובדיוק הפרק שלומדים
לעבוד עם טושים.
כלבה של..
חור של..
שייך ל..
ניחא היית חורט על גופה
זה היה מטיס אותי מעלה
אבל לקשקש בטושים
ואודם בעיניי זה זול
ולא בקטע של החפצה
שזה יאמי בריבוע
אלא פשוט נותן לי להרגיש
שאחרי שסישנת לה את
הצורה אתה צריך פסק זמן
להוציא את הילד שבך
לקשקש על גופה
ולצחקק לעצמך
איזה שולט אדיר אתה.
שכולללללם יראו למי היא שייכת
שלא יהיו טעויות
ושלא יפספסו שאתה אדונה.
ובכלל בטח עברה לך המחשבה
שכשהיא תראה את זה
בכל בוקר על גופה
( עד שזה ימחק ותישאר
רק אות שלך)
היא תדע את מקומה
כן, לגמרי נשמה רק
בגלל הטושים ובגלל
הלשון שהייתה לך בחוץ
מהתרגשות ששירבטת
את שמך…
תוריד אותי מטה מטה
תשתמש בי ותחפיץ אותי.
אין צורך אפילו במילת בטחון
אני שייכת לך ותעשה בי כרצונך
וגדולה של שולט
זה לתת לי לדעת ולהרגיש
שאני המלכה שלו
האהבה שלו
העונג הטוב שלו.
על אף היותי
צעצוע שלו
וסמרטוט שלו.
אף אחד לא צריך
שבאמת תסמן את גופי בשמך
אלא עם כן זה עם חגורת עור
פלוגר, סרגל, קיין.
סימונים שמותירים כאב
ואפילו עוצמה ולא שולחים
אותי הביתה כמו לוח שהיה
לי בכיתה ח׳ אצל המורה זהבה.
יש מבין?
דעתי האישית בלבד
תסבלו בשקט
ו….
אוהבת אתכם על מלא ❤️
