שיחת זום כי לא היה
בא לי לצאת מהבית.
ישבתי על הכסא
נעה באי נוחות
והיא מביטה בי
תמיד מרגיש לי
שהיא יותר מידי שלווה.
אז פתחנו את השבוע שעבר
הקושי והכעסים שהיו בי
שניסיתי להדחיק ואז התפוצצתי
ושוב חזרנו לכמה קשה לי להראות חולשה
ושזה עולה לי במחיר של בריאות
כי כשאני נופלת מדובר בקריסה
פיזית ונפשית שיכולתי להימנע ממנה.
כמה שזה לפעמים לא נראה
אני מחזיקה בית לתפארת
ילדים שהכל אבל הכל
אני עושה עבורם ובלי למצמץ
Your wish is my command
זה המוטו שלי בנוגע אליהם
ויש לי ארבעה כאלה
כולל המגורש כמובן.
עבודה שלא משנה איפה ואיך
בסופו של יום אני עושה אותה
על הצד הטוב ביותר, גם אם
גומרת 17 פעמים על הדרך
זה רק הופך אותי חדה יותר 😉
אבל פעם ב…
הכל סוגר עליי.
המקומות האפלים משתלטים
על הלוחמת שאני ובמקום
להכיל את זה ממשיכה
להלחם רק לא שמה לב
שנלחמת בעצם עם עצמי.
קבענו שנחזור לשוחח פעם בשבועיים
אני כנראה עוד צריכה את המקום הזה
להקיא את האיכסה ולקבל שזה בסדר
שיש איכסה…או משהו כזה.
יאלללה
הבטחתי לילדים בוריקות,
אין כמו משהו בטיגון עמוק
בשביל לחמם את הלב.
תכלס ככה זה בביתה
של כלבה מרוקאית 😇
