( דמיינו תמונה של אמא מתוקה
וזונה בחדרי חדרים)
עוד מעט יוצאת לשדה
הבטחתי בלי דרמה
על אף שכבר מרגישה
מחנק בגרון.
בתכלס אני לא יודעת
לשחרר ולו לקצת
את הילדים שלי
זוכרת שהיו קטנים
ועשיתי להם מסיבות
פיג’מות עם חברים
בבית ובאופן קבוע.
רק שלא יהיה להם את הצורך
או הרצון לישון אצל חברים.
אז 9 ימים בלי הקטנה שלי?
בואו נדבר על מספר
התקפי החרדה שאחווה 🤦🏻♀️
החבאתי לה המון פתקים
קטנים שלבטח יביכו אותה
אבל אני יודעת שעמוק בפנים
הם יעשו לה טוב ויגרמו לה לחייך.
אמא קרינגית אני
( בתרגום חופשי- קריפית)
אבל אני באמת באמת
מאוהבת ברמה פסיכית
בילדים שלי.
בדיוק חושבת על על הזמן
החופשי שיהיה לי
ומה הגוף שלי עומד לעבור.
מיותר לציין ששבוע הכאב
יוצא לדרך עם
מצבטים לפיטמות
סרגל מתכת חדש לדגדגן
גומיות משרדיות
שעווה חמה
ופלאגים ושאר ירקות.
רק בלי נזקים
כי סגרתי סופש בצפון
ומה שאני מתכננת
כבר מחרמן אותי.
לו התיק הסוטה שלי
יכל לדבר כנראה
היה בעצמו מגיש
תלונה על אונס במשטרה.
שוב התפזרתי.
קפה וטיפות של רגיעון.
סשן כאב מנטאלי
בשדה יוצא לדרך 😊
