לפני שנתיים. 27 בדצמבר 2021 בשעה 8:50
פעם בסיטואציה מסויימת
אבא שלי אמר לחבר שלו
רק לי מותר לצחוק עליה
והוא התכוון לאמא שלי
שחייכה וחיבקה אותו חזק.
אני חושבת שזה הרגע
הראשון שהבנתי מה
יהיה מקומי ומה יהיה
מקום בן זוגי.
בארבע קירות שלנו
ועמוק עמוק בנשמה
אני הצעצוע שלו
הסמרטוט שלו
ומחוץ לבועה שלנו
ועדיין בשליטה מוחלטת שלו
ורק ממבט עיניו יודעת מה רצונו
שם בחוץ אני המלכה שלו
מרגישה איך הוא שומר עליי
כמו אוצר נדיר וזה מקסים
זה מרגש ויוצר פרפרים
תמידים בתוך הבטן
וזה גורם לי רק להתמסר
יותר ויותר
לחצות עוד גבול ישן
ולהגיע אל מעבר לקצה שלנו.
ועוד משהו
ההורים שלי הספיקו להתגרש
ודרך אגב גבר מרוקאי
הוא שולט במהותו, לא?
דווקא מהם בורחת
כמו מאש…
