ביום שאני ואמא ישבנו
עם הפסיכולוגית שלי
וכשהיא שיתפה את אמא
במה שלא הייתי מסוגלת לשתף אותה.
המבט הזה שלה שבר לי את הנשמה
כאב לה שזה קרה במשמרת שלה
והיה לה קשה להכיל את זה.
הסתכלתי עליה ורק רציתי
לגונן עליה,
כל חיי היא שמרה עליי
כזאת היא, אמא לביאה.
כששמו עלה היא נחרדה
לא הצליחה להוציא מילה
וכל כך הבנתי אותה אבל
עד מתי אוכל להחביא את הכאב שבי
בכדי לשמור על הנפש האהובה שלה?
ואמא אני אוהבת אותך
הלוואי שהייתי מתה ורק בשביל
שאוכל לשמור עלייך שלא תיפגעי
כי מגיעה לך שלווה ואהבה
ופתאום אני צצתי עם כאב מילדותי
שלא יכולתי להחביא יותר.
אמא,
אני מי שאני בזכותך
רק בבקשה תכילי את מה שקרה בעברי.
הבטת בפסיכולוגית והנהנת בהסכמה
אבל מאותו היום לא דיברת איתי
על מה שקרה.
מבינה אותך אמא שלי
מבינה את הקושי
ורק רוצה שלא תפסיקי
לאהוב אותי!
בשישי יש לי אירוע משפחתי
הברית של אחותי
ואפגוש את כולם
ואני מתה מפחד
מאיך שארגיש
ואיך שאתמודד לי
וזה לא נותן בי מנוחה
אין בי שקט או שלווה.
תחזיקו לי אצבעות
כי החרדה כבר מעכשיו
דופקת על ליבי ❤️
