מותו של יורם טהרלב
מעט עירער אותי
במיוחד שבאותו שבוע
יצא גם שירו של עומר אדם
עם קאקדילה ונייט ודה.
אין לשירים יותר משמעות
הכל רדוד על גבול הבושה
להקשיב בכלל למילים.
הכותבים המוכשרים של פעם
נעלמים אט אט מעולמנו
וקצת מפחיד אותי שאיכות
תהפוך למילה גסה ונתפשר
על טודו בום ושאר כלום ושום דבר.
אגב אני רואה את זה גם
בשירי ילדים, איפה עוזי חיטמן
אהוד מנור, אריק איינשטיין
שהשירים שלהם מלווים אותנו
כבר שנים ארוכות
איך זה שאנחנו כהורים
נותנים מקום למני מני
מטרה כל היום רק טרלללה
ויובל המבולבל עם הבלון כחול
בלון אדום ( תביא שורה)
ועוד שטות שחיבר על האסלה
ונועה קירל שגורמת לבנות צעירות
לחשוב שהן צריכות להראות
״מיליון דולר״ בשביל
להיות קיימות בעולמנו?
מילים שנוגעות בנשמה
הולכות ונעלמות לנו.
שירים שאתה מרגיש
כאילו נכתבו עליך
ואתה מתחבר לשירים
ולמילה הכתובה בטוב טעם
ומתרגש. באמת מתרגש.
בתור אחת שאוהבת
למצוא שירים ישנים
להתמוגג מהמילים
למצוא משמעות
לבכות מהתרגשות
אני מודאגת מדור
ההמשך שלנו.
יורם טהרלב.
נכס צאן ברזל
ואני מתפללת שילווה
אותנו לעוד דורות עם
המילים העמוקות
שהשאיר אחריו.
תנוח על משכבך בשלום
ויהי זכרך ברוך.
בוקר של מוזיקה טובה
מילים עם משמעות
פלאג בתוכי ובעיטה
למטבח לבישולי שישי 😋
ותקשיבו לשיר, מעצבנים
הוא אחד הטובים שיש!!!!!!!
