סופשבוע נעים אורח/ת
עכשיו בכלוב

חוLמנית

רק כותבת
לפני שנתיים. 22 בינואר 2022 בשעה 17:23

 

יש משהו באקט

שכף רגלו על פניי

מצד אחד קשוח

מצד שני הכי טבעי לי.

בכלל אני כזאת

שאוהבת להיות

על הריצפה

צמודה לרגל.

בוא נגיד שסרט לא נראה מכורבלים

אלא אתה תשכב על הספה

ואני על הריצפה אוחזת ברגלך.

נותן לי תחושת בטחון.

תמיד מחפשת קודם כל

דרכי מטה כי שם בנפש

מרגישה הכי למעלה.

אפילו כשנלך לישון

אני אתחבא תחת השמיכה

אצמד לרגל שלך ואחבק חזק.

כך יודעת שאשן בלי שום חרדה.

ושכל משקל גופך נוחת על פניי

עם רגלך ואתה מועך פניי

כאילו אני מקק מטונף

אני נחנקת לרגע גם

מההשפלה וגם מהכאב

אך מהר מאוד מתמסרת

מנסה עם לשוני ללקק

להרגיש אותך עוד יותר

קרוב אליי.

 

כל היום חיפשתי

מה חסר לי 

ועכשיו מבינה

שזקוקה להיות תחתיך.

שם המקום שלי

ושם הכי נכון לי

ממלא אותי

הופך אותי שלמה.

 

רגל מישהו?

 

 

 

החונך - מרגש
מובן
מקומך.
לפני שנתיים
מיסטי כאן{mindfulnes} - על זה נאמר: זה כוחו של הרגל.
לפני שנתיים
מצפן​(שולט) - עזבי רגל.
תנסי תחת
לפני שנתיים
ים ים 1980​(נשלטת) - פחות. 😈
לפני שנתיים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י