לפני שנתיים. 26 בינואר 2022 בשעה 9:31
אני כל היום
רק נוגעת וצובטת.
מהדקת מצבטים
ומשחררת עד
שגופי מתכווץ מכאב.
גם הקרח לא פסח עליהן
ומצאתי מקלות קרח
( אין על הבית של אמא)
שהיו בהחלט מעניינים.
ועל אף שפיטמה אחת
כבר פצועה אני לא מרפה.
מתמוגגת מהידיעה שבכל
פעם שלוחצת עליה
אני מרטיבה בין ירכיי
ואז אין ברירה
חייבת לחפור בתוכי
ותוך כדי להניע את הפלאג
ממש לעורר את החורים שלי
עד שגומרת
וחזק חזק.
והנה קצת צבע
תסבלו בשקט!
