לפני שנתיים. 8 בפברואר 2022 בשעה 6:53
אמצע הכביש
השיר מתנגן
אני צורחת אותו בקולי קולות
עד שמשהו בתוכי נשבר
ודמעות תקפו את פניי
ואני ממשיכה לשיר
וזה מהול בבכי לא ברור,
נושמת עמוק ונושפת
מהפה בשביל לנשום
כמו שצריך.
עוברת הרבה בתקופה
האחרונה עם המגורש.
לפעמים מרגישה שכל צעד
שאני מתקדמת בחיי
הוא מנסה לקחת אותי אחורה
או לפחות עוצר אותי מלהתקדם.
קצת מרגישה בתוך כלוב של זהב
יש לי הכל ואין לי בעצם כלום.
וזה נוח. נוח לילדים. נוח לו
נוח לכל העולם ואשתו
ואני תמיד עושה מה
שנוח להם לפני
שרואה את עצמי
ורגעים כמו עכשיו
קשים לי. קשה לי
לומר שאני רוצה
שאני צריכה
שאני מבקשת
אז ירדתי לחוף
לנשום קצת…
המים היו קפואים ובול
מה שהייתי צריכה בשביל
לחזור לחייך ולא לתת
לדבר לערער אותי
פתאום פחות חנוקה
ומבוהלת לומר את
אשר על ליבי.
מזל שיש אתכם
וכאן אני יכולה להקיא
את הנשמה שלי ולהתנקות ❤️
(איףףף איזה ריגשי אני)
