אני קצת מעוצבנת
ואולי קצת צומי
ושונאת שאני לא ברורה
אפילו לעצמי.
הסגלגל מסתכל עליי
ואני מתעלמת ממנו.
לא הכי בא לי לגעת
יותר עסוקה במה
שעובר עליי מבפנים.
מכירים את זה שרגע
אחד אתם מרגישים
על הגג העולם
ואז זה מתהפך
וביכסה מציפה אתכם?
אז לא מרגישה ביכסה
אלא מבולבלת
וכועסת או שבעצם
מחפשת סיבה לכעוס
וכל רגע שוברת את הכלים
וחוזר חלילה.
אולי בגלל זה כותבת המון
אבל המון בימים האחרונים
חלק כאן וחלק למגירתי.
אני עושה המון רעש וצילולים
אולי בשביל להסתיר
את הפחדים שלי.
להתמסר
להיות שלו
לפעמים כשרואה איך זה
מתנהל כאן בכלוב
זה על גבול הדוחה אותי.
כל אחד מקלר
אחרי שעת היכרות
וכל אחת מדביקה
מלל בצמוד לשמה
שהיא שפחתו עוד
לפני שהוא יודע נשמתה.
ולא. זה לא עובד ככה.
צריך שיהיה עומק.
שלפני שחדר לחוריי
הוא חדר לנפשי
או בעצם אני
הגשתי לו אותה לידיו.
לא מתפשרת
אמרתי מיליון פעם
אבל חסר לי.
שליטה היא דרך חיים
ואני כרגע חווה אותה מהצד
וזה מגרד לעיתים בכל גופי
והכאב שמעניקה לעצמי
לא מתקרב לכאב שזקוקה לו
והאורגזמות מהממות ככל שיהיו
הן לא אותו הדבר
בלי שאתה סופר לי
בלי שאתה מקדיש מזמנך
לספור עד עשר לכלבה שלך.
אוחחחח איזה בלבלה אני.
ועוד יש לי זום ב-21:00
בדוק שהסגלגל יהיה בתוכי
לפחות שיהיה קצת עניין.
הממממ ארוך
אבל תסבלו בשקט😈
