והנה עוד פעם היא רצה
התמונה הזאת שלי
שלא יוצאת מהראש
המעוות הזה שלי..
הפרוזדור בבית
ואני על ארבע
מובלת ערומה עם
הרצועה ששאלת מהכלב
ואני לא אוהבת את זה
אני רוצה שתכאיב
אני רוצה שתיגע
וכרגע אתה עסוק
בלחלחל לנשמה שלי
לערער אותי
להחזיר אותי למקומי
הכלבה שלך.
מדי פעם שולח בעיטה
בישבן כזאת שזורקת
את גופי קדימה
והמרוקו עולה
ודמעה זולגת
ואתה מוביל אותי
הלוך וחזור
לא מוותר
מרגישה מותשת
ובכלל לא נגעת בי
כמו חדורה בכל חוריי
וריקה מתוכן.
אתה מתכופף אליי
מלטף ואז סוטר
אני באה להתרומם
בכעס המרוקאי שלי
ואתה מניח רגלך
חזק על גבי
עד ששדיי נמחצות
על הריצפה.
גופי הופך רפוי
הנשמה גם התרככה
אני כבר לא בוכה
מיישרת מבט אליך
כאומרת תעשה בי כרצונך.
ידך יורדת ללטף גבי
אתה פושט את המכנס
שלך ובמכה אחת
חודר בין ישבניי.
ראשי נחבט בדלת
הסגורה ואתה ממשיך
לנוע וראשי כבר סחרחר.
אתה גומר כשידך
על צווארי ואינני
יכולה להוציא נשימה.
אני מתעוררת נוזלת
מזרעך בין ישבניי
ועטופה בין זרועותיך.
ותחת כי שוב למרבה
ההפתעה באמת
אני גם היום
זונת צומי 😋
