אז לא ממש התאפקתי.
אולי העצבים בגוף
מהיום המתיש הזה
שלחו אותי אל המחסן
ולא בשביל לסדר אותו
אלא לסדר בי מעט שלווה.
הרמתי את השמלה
ואפילו לא החדרתי את הסגלגל
פשוט הצמדתי אותו על הדגדגן.
רטט עדין ואט אט הרמתי אותו
עד שמצאתי את הנקודה.
הרגשתי שנוטפת מים
מרוב שהשקעתי מאמץ
וגמרתי בצרחה אבל אמיתית
שיוצאת מהבטן ומשחררת.
אחר כך זה כבר היה קל
כל לחיצה על הדגדגן
עם אצבעותיי
הובילה אותי לגמירה
ורק כשהשפרצתי על כף ידיי
ומירכיי זלגו טיפות עונג
רק אז נרגעתי.
נכנסתי חזרה הביתה
הלכתי למקפיא להוציא
את הפלאג שננטש היום
והחדרתי במכה אחת
בלי טיפת רחמים
והתיישבתי על הריצפה
למספר דקות
מתענגת מהתחושה
שהוא מפיק.
הייתי צריכה את זה.
הגוף רגוע לו עכשיו
ואני יושבת מול הים
מלטפת את הדגדגן,
מלטפת את שפתיי
הרותחות ונפוחות
מהתרגשות
ומחייכת לי חיוך
מכאיב לחיים
חיוך נקי כזה
של שלווה טובה.
אוחחחחח חזר לי התאבון
וגם פתאום בא לי שווארמה
עם כוס קולה קרה 😋
