חרמנית.
היה צפוי
אבל פחות צפוי
לדמיין חפצים דוממים בבית
נחדרים לתוכי.
נזכרתי שבצבא הייתי
הולכת עם סנדלים וגרביים
קטע שלי כי לא אהבתי בזמנו
את האצבעות שלי
( הייתי ילדה מפגרת)
תמיד משטרה צבאית
היה להם מה להגיד על זה
אבל לא היה חוק כתוב שאסור
ותמיד הרגשתי שיצאתי מולם מנצחת
(וגם ברחתי לגמור לבדי בשירותים
רכוש צה״ל פעיל הייתי ולעצמי).
כך גם עכשיו מרגישה
שיכולה למתוח את החבל
לשחק עם המיקרופון של
יובל המבולבל ההוא עם הכוכב
הבולט באמצע, יאמי.
ללטף עם המפתח של הרכב
לבשל ומדי פעם להתקל
ולהמרח על ידית הארון במטבח.
פתאום נהייתי יצירתית
אולי בעצם זה מהות הצום?
להגיע לתובנות?
מה שאני יודעת עד עכשיו
שהולכת לשחק ברגע שיתאפשר
(צאת הכוכבים, לא? )
עם המקל מטאטא והמיקרופון
של יובל המבולבל
ואין מצב שלא משפריצה
לכל עבר
מרגיש לי שזה יגיע לשם.
ששששש
לסבול איתי בשקט
מוד חפירות אך לא בחוריי
וזה בלאגן אחד גדול בעולמי
במיוחד שהרטיבות מצטברת
והחרמנות…
אלף כבאים לא יצליחו לכבות אותי
או שכן?
הלכתי.
