לפני שנתיים. 4 במאי 2022 בשעה 16:04
בשנים עברו הייתי
עובדת קשה לקראת
יום העצמאות.
משהו לא נורמלי בכלל
שתמיד כלל לפחות 30
מוזמנים ופעילות מכאן
ועד הודעה חדשה לכל הילדים.
בשנים האחרונות אני על
הגל השקט. הטירוף עבר לי
לא רואה סיבה לצאת מדעתי
בשביל שהשאר יאמרו
שכל הכבוד לי.
אז עוד מעט ארד עם הילד
לחגיגות העצמאות
שהעירייה אירגנה.
עם ספריי שלג ושאר אורות
מפגרים מנצנצים שיעלו
במחיר של כבד אווז
בשוק האפור.
אעשן לי אחת מלאה בטוב
ואעבור בחיוך את העינוי הזה
ומחר ברביקיו של אשכנזים
רק אני המגורש והילדים.
בא לי רק אותם איתי
ומלוא תשומת הלב
מכל אחד מהם.
אנוכית ומרגישה שמותר לי
לרצות אותם רק לעצמי….
שונאת את המעבר
מיום הזיכרון ליום העצמאות
התחושה היא לא של שחרור
אלא כבדות מעיקה ומחשבה
על אלו שלא יחגגו איתנו.
