כנראה באמת הזמן טס
כי ההופעות שהזמנו להן
כרטיסים לפני שנה
קרובות מתמיד.
הארי סטיילס ובילי אייליש בלונדון.
היום ישבתי עם הילדה
אחרי שאני דוחה את זה
כבר חודשים מהפחד לאכזב אותה
והסברתי לה שלא אוכל
לבוא איתה והמגורש
יטוס איתה במקומי.
הפחד לקבל התקף חרדה
במיוחד שמדובר באולם פסיכי
וכמות אנשים מטורפת
בוער בי.
חשבתי לפני שנה
שיהיה בסדר ועד ההופעות
לא אהיה כבר חרדתית
מפגר מצידי
מעציב אפילו.
הילדה נורא התאכזבה
אבל הבינה והכילה.
שונאת לאכזב אותה
נהיה לי כאב בטן מר כזה.
וכן יכולתי לנסוע ואולי
זה היה עובר חלק
אבל זה כל כך לא צפוי
מתי ולמה החרדה תצוץ לה
ואני לא יכולה להרוס לילדה
באמצע ההופעות שחלמה
כבר שנה שלמה עליהן.
החרדה החברתית הזאת
כל פעם מרימה ראשה
למרות שאני מודעת לעצמי
היא תוקפת אפשר לומר
באכזריות ולרגע מעלימה
כל הגיון ממני והכל נהיה שחור.
עצוב לי וכן גם קצת רע לי
הילדה הזאת היא הנסיכה שלי
וכואב לי שלא נחווה יחד
את העשרה ימים יחד
אבל יודעת בוודאות
שזה לא נכון לי כרגע
ואפילו בלתי אפשרי לי.
יצא לי מבולבל 😕
