לפני שנתיים. 1 ביוני 2022 בשעה 20:53
לא יודעת מה יש לי
התחיל פרץ בכי
שלא פוסק לו
ובכלל לא מבינה
למה הכלוב זה המקום
אבל בעצם זה הבית שלי
לפרוק כל עול.
מנסה לעצום עיניים
להתמסר לשינה
הרי אני עייפה
אבל הדמעות
הדמעות הארורות
לא פוסקות.
הרבה זמן לא היה בי צורך
לחיבוק חזק והכי חשוב
חיבוק נטול מילים
מרגישה לבד במערכה
וזה קצת גדול עליי.
די. בבקשה שהראש
יפסיק לחשוב
ואוכל פשוט לישון
אבל אני קיצונית
זוט עני!
פתאום יש בי הערכה לכלוב
המקום בו יכולה לומר הכל
בלי שישפטו אותי.
וזה מנחם אותי
פשוט מקל על הנשמה
הכאובה שלי.
בלי כוס ותחת
רק נשמה מונחת כאן
שמחפשת נחמה.
