בהתחלה כשכתבתי בכלוב
הייתי נורא מלנכולית
עברתי תקופה לא קלה
ופרידה לא פשוטה
הכל התבלגן לי יחד.
לאט לאט השתחררתי
גם אופן החשיבה שלי
על החיים ומהותם השתנה.
הפכתי להיות אחת שתמיד
מחפשת הומור ואנשים טובים
סביבה ולא מתעמקת בשום
חרא לא ראוי בחיי.
גם עולם השליטה השתנה
עבורי. אני פחות מחפשת
שליטה בכל דקה בחיי
עם ביצועים אלא בית כזה
לא מוחשי באדמה
רצוי שיהיה חשוך
עם נרות דולקים
ששם אני נותנת את עצמי
וזה לא דבר של מה בכך.
כל אחד כאן רוצה למצוא
את האחד שלו
תכבדו כל אדם והדרך שלו.
נפגעתי בשניות אלו מאמירה
שמישהי לי כתבה בפרטי כמובן.
מפחיד להתמודד איתי בבלוג?
״מאובדנית הפכת לזנותית״
כך לי היא כתבה.
זרקה אותי לאחור
והכאיבה במשפט אחד.
אדם צריך לעשות
עם עצמו בדק בית
ולהרים את עצמו
מהריצפה אם צריך
ואין צורך להתבייש בזה
זו גדולה ולא בושה.
תתביישי לך את.
כאב לך שאני מאושרת
גם בלי להכיר אותי בכלל
רק מהכתיבה שלי
שזה שיא השיאים יקירה
ודאגת להכאיב לי
כי כן הצלחת.
אני מודה.
את מרוצה עכשיו?
הסיבה שכותבת את זה כאן
כי בטח יש עוד כמוני
שסופגים אש מאחורי הקלעים
וסמאאק שהשפיע עליי ככה.
משתבללת לי לרגע 😕
