רואה חדשות
הפלאפון של המתבגרת
שבק חיים והיא תשומי תשומי.
פתאום יש לה מיליון שאלות
ואני עפה על זה
אוהבת את השיחות שלנו
אבל רבאאאק תני לי
איזה כמה שעות של ערב עם עצמי.
דיברנו על הקטן שהיה אבא שבת
היא אמרה שכעסה עליי
כשלידו היא אמרה
שגם בנות חובשות כיפה
אם הן רוצות ואני ישר
אמרתי שזה לבנים ולא לבנות.
הצורך שלה בשיוויון לעיתים
מעורר השראה ולעיתים
מעצבן אותי נורא.
אני אחת של פעם
אישה צריכה לטפל בבעלה
אישה צריכה לעשות הכל למען
הבעל שלה.
ככה חונכתי.
זוכרת איך אמא שלי
הייתה גוזזת לאבא שלי
ציפורנים על שרפרף באמבטיה
זה עורר בי השראה
הכמיהה הזאת
הרצון הזה
לתת את כולה עבורו.
וכן אני מאמינה בשיוויון
אבל לא צריך להגזים
אני אוהבת לפנק את הגבר שלי
לבשל, לסדר ולעשות הכל
בכדי שהוא יהיה מרוצה
זה עושה לי טוב על הנשמה
כנראה אני שפחה במהותי.
אולי בגלל זה מלאת פחד
מלהיות שייכת למישהו
כי אז אני טוטאלית
ולמרות שזה רק מעצים אותי
להיות כלבה טובה
אני מתה פחד מוות מזה.
מתגעגעת לתחושה הזאת
שאני כלום ושום דבר
אבל לא רק
אלא מהמקום הזה למטה
אני חשה הכי גבוה שאפשר
בקשת הרגשות שלי.
ההורים שלי היו ביחסי שליטה
זה הורגש בבית
אחיותיי לא אהבו את זה
לי זה הרגיש נכון
לי זה הרגיש חי.
מגיל צעיר ידעתי את מקומי
ובחרתי בו בגאווה גדולה
אבל תמיד הלכתי על ההפך
מבחינת גברים כי פחדתי מעצמי.
היו לי שולטים בחיי
שם הרגשתי בית
וזה חסר לי…
