לפני שנתיים. 22 בספטמבר 2022 בשעה 14:29
נשכבתי על הספה
מגלגלת בראשי
את היום שעבר.
מתחיל באבוש
וההלם מהסבלנות
שאני מפגינה.
קשה לי נורא
להיות לבד
במערכה מולו
אבל אחיותיי לא מדברות איתו
אז אני היחידה שמטפלת בו.
גם לא ברור לי איך הן יכולות
להתנהג בצורה שכזאת
אבל הן מה שהן וזה מה יש.
כל הילדות שלי רצה בימים האחרונים
וזה בכלל לא פשוט.
המון זכרונות טובים
שלל זכרונות רעים
הפכו אותי למי שאני היום
ובכל זאת לא בא לי לחזור לעבר
אבל הטיפול באבא הוא כנראה
סוג של תרפיה עבורי
ואני צריכה להתמודד
עם הפחדים הכי גדולים שלי.
כל הקטע שההורה החזק
כבר לא ממש חזק
כבר לא ממש זוכר
ואני עכשיו כן חזקה
ואני עכשיו כן זוכרת
אבל אין עם מי לדבר יותר.
נראה לי בגלל זה חזרו לי הסיוטים
כאילו כל מה שברחתי ממנו
חוזר לי ישר לפרצוף.
מבולבלת נורא
מבוהלת
חוששת
ואז
משתבללת 😔
