כשאני חושבת על מה
שרוצה לעצמי בעוד 10 שנים
זה נראה רחוק
מרגיש קרוב.
הייתי רוצה מישהו
לא צמוד מדי
אבל שהנשמה שלי
תהיה שייכת לו.
הרבה זמן עבר
מאז הנחתי את ליבי
בידו של אחר
ונתתי לו לנהל אותי
להכאיב לי
לעשות בי כרצונו.
ובוער בי הצורך
יותר נכון בוער
בי הצורך בכאב
ומשם אני יודעת
שבלי להיות שייכת
לא אוכל באמת
להנות מהכאב.
בעוד 10 שנים
שהילדים יפרשו כנף
אני רואה את עצמי
עם פסיכי לפחות כמוני.
שנשב ונצחק משטויות
שיהיו סשנים יום כן
יום למה לא
שתהיה כמיהה להענקת
אושר אמיתי למי שממולי.
ועכשיו…
עכשיו אני בונה תשתית
מוותרת המון על מה שלא נכון
לא נכנעת למפגש חד פעמי
אלא פשוט מחכה לו
לאחד שלי
שימשוך זמן איתי
עד שילדיו וילדיי יגדלו
ונוכל להיות יחד
ולא בחדרי חדרים חשוכים.
אויש זלגה לי דמעה
אמיתית שכזאת
והיא כבדה ומלוחה
אך מעצימה את נפשי
נותנת לי להרגיש
בטוחה בבחירות שלי
לאט לאט זה לא רק בכביש
אלא גם עם הנפש שלי
ואפילו שלך 😔