אני שוכבת על הספה
יום מלא באורחים
שעות שהרכבתי
פאזל עם הקטן.
המתבגרת שראיתי איתה
פרקים בסדרה שהיא אוהבת
יש לי מלא מחשבות.
המתבגרת אמרה לי היום
שהיא היתה שמחה אם
היה לי מישהו בחיי
ולא הייתי לבדי.
הסברתי לה שזה מבחירה
היא שאלה אם זה בגללם?
מיד הבהרתי שזה לא המצב
אלא אני פשוט לא הכי מוכנה.
היא ישר הסתכלה עליי במבט
לא מסכים איתי ואמרה
אמא את הכי מוכנה לזה
יש לך כל כך הרבה מה לתת
ולא ידעתי איך להסביר לה
שהפחד הכי גדול שלי
זה הנתינה שלי
כי משם אני נטולת חומות
ועלולה בקלות להיפגע.
אחר כך סידרתי לה את החדר
היא עצרה אותי באמצע
והביאה לי חיבוק מוחץ
בחיי שכמעט בכיתי.
היא אמרה לי שהיא
אוהבת אותי ושמגיע
גם לי אהבה בחיי.
אוי התמימות שלה
הלוואי שתמיד היא תהיה ככה
ושלא תקבל כוויות בחייה
שישנו את דעתה
על עולם ורדרד כל כך.
לפעמים הילדים שלי
מפתיעים אותי לגמרי
הם גדלו להיות
עם אינטילגנציה
ריגשית גבוהה
שפשוט מדהימה אותי.
עכשיו על הספה
אני מריצה את כל
מה שעברתי היום
ודבר אחד הבנתי
זה שאני צריכה
להפסיק לפחד מהפחד
