המתבגרת סיפרה לי
שהיא ישבה בתחנת אוטובוס לבדה
עבר רכב עם בן דוד בתוכו
המשיך בנהיגה עשה פרסה
ונופף לה בידיו.
היא נלחצה ובזמן שהוא
הסתובב היא ברחה
מאחורי טנדר שחנה שם.
ראתה שהוא נעצר וחיפש
היא לא נשמה בכלל
כמובן שאני איתה על הקו
ואז ראתה את האוטובוס
מגיע ורצה אליו
ואז אני הרגשתי
כמו אמא סוג זין
איך לא אספתי אותה?
למה בכלל היא הייתה בתחנה לבד?
ברגע שנכנסה הביתה
אני התחלתי לבכות
בכי שלא בכיתי שנים
בכי של כאב ושחרור
שהנסיכה שלי בבית בטוחה.
פתאום רצות בי תמונות
איך הכל יכל להשתבש
פתאום ראיתי משהו
שלא חשבתי שאדמיין בחיי.
היא כבר רגועה
אבל אני שבר כלי
תמיד אמרתי שהם יגדלו
יהיה לי יותר קל
אבל במציאות ככל
שהם גדלים זה יותר מסובך.
בדיוק גם החייל שהשבוע
היה בהופעה של אביתר בנאי
ובשתיים לפנות בוקר באתי לאסוף
אותו כי היה לו פנצ’ר ברכב
והוא חשש מלהיות באמצע שומקום לבד.
הורות זה לכל החיים
והשבוע הם עשו לי חיים קשים
לא באשמתם כמובן
אבל הלב שלי החסיר
פעימה יותר מפעם אחת.
בשבוע הבא נגמר המלווה
בנהיגה של המתבגרת
אין מצב שאני לא קונה
לה רכב חדש
היא לא עומדת יותר בתחנות אוטובוס
גם אם אצטרך לעבוד בעוד עבודה
איףףףףף
הדופק שלי כל כך מהיר
כל כך בוכה מלחץ
