חוLמנית

כשזה עמוק - 🫂🫂🫂

האקסלי​(נשלט) - לשאלתך... כן, אפשר. הנה.

ים ים 1980​(נשלטת) - תודה

לאכאןכמעט - 🤍
החשש מובן. אם הגברבר אוהב חברה, זו נקודה לזכותו. רוב הסיכויים שהוא ייסתדר מצויין. שבועיים, והוא לא רואה אותך ממטר(אלא אם כן תמשיכי לעשות לו ריגשי..)
נשמה טובה שאת.. תהיי אמא אווזה אמיתית.. תשגיחי מרחוק. אם יהיה צורך, תוציאי את המרוקאית מהסכין..😘🤍

ים ים 1980​(נשלטת) - צודק אבל בכל זאת קשוח לי

JackHammer​(שולט) - קודם כל חיבוק חזק חזק מפרק.
החרדה טבעית וברורה אם את לא תדאגי לו מי ידאג?
אבל אני באוח שתוך זמן קצר הוא יתאקלם ויהנה מחוויה במיוחד כשיש לו את הגב התומך שלך❤️😘

ים ים 1980​(נשלטת) - תודה אהוב שלי

THEJO - אהובה שלי, קודם כל חיבוק 😘
כמו שהאלופה שלך צריכה אותך חזקה כך גם קטני.
את מספיק חזקה בשביל לשחרר אותו להתנסויות שהוא עומד לחוות ולהיות שם בשבילו כשיחזור.❤️

עכשיו תמלאי סיגריה בכל טוב ולכי להתעלל בעצמך קצת. 😇

ים ים 1980​(נשלטת) - חיים שלי, תודה תודה תודה

TinyBoy - אין לי ילדים אז יכול להציע בעיקר חיבוק, אבל הייתי ילד ודי ביישן ומופנם ואני כן יודע שזה תהליך שכולנו עוברים עם המעבר למקום חדש ולא מוכר, אני רואה זאת גם כל שבוע בחודשיים האחרונים אצלי בעבודה, את הקושי של הילד לשחרר את ההורה במקום שהוא עוד איננו מכיר אף אחד, אבל אחרי כחצי שעה שעה הוא כבר מתחיל להיות מעורב בכל מיני פעילויות וסיטואציות חברתיות שהן מעין הסחת דעת, מה גם שהוא מבין שגם הילדים סביבו חווים את אותה הסיטואציה, חלק עם יותר חששות וחלק עם פחות, אבל ככל שהוא מתחיל להרגיש שייך החששות מתמעטים, כאמור זה תהליך וזה קורה בהדרגה, זה טבעי להרגיש כך וגם הרגשות שלך מובנים ובהחלט במקומם, את יודעת שיהיה בסדר ובכל זאת אינך לגמרי שקטה, אבל זה רק כי את אמא וכך אמא מבטאת את האמהות שלה וזה הכי טבעי בעולם, גם כשהם גדלים אנחנו נמשיך עם החרדות שלנו, אחרי הכל לאהוב זה גם לדאוג, לכאוב ולתמוך, זה לא בשליטה שלנו, אבל כן אפשר לשלוט בכך במידת מה עם הסתכלות אחרת ככל שצוברים חוויות כאלה ומנוסים בהן ויודעים שלא תמיד יש דברים בגו, מקווה שמהר מאד תחזרי לעצמך ושהמעבר והשינוי שהוא עובר יעברו חלק ובקלות עד כמה שניתן, כאמור חיבוק... ❤️

מלך יחיד​(שולט) - את צריכה לדעת להרפות ממנו. הוא הקטן שלך ומיזה החרדות. ילבים מסתדרים. זה חלק מההתגברות שלו. זאת את שצריכה להרפות ממנו ולתת לו לגדול.

PandaJ​(שולט) - חיבוק
החרדה שלך היא שלך.
תזכרי גם, שלטובתו כדאי שלא תעבירי אליו את החרדה הזו. כיתה א' מפחידה גם כך כמו כל התחלה חדשה ואני בטוח שהילד ימצא את המנגנון הפנימי שלו לויסות הפחד.
את כבר יודעת מה עובד עם החרדה שלך.

המשדרג - בשיחה עם מנהל/ת בית הספר, תבקשי שייתנו לו תשומת לב, לפחות בימים הראשונים

Aציבעוני​(אחר) - שום עצה לא תכין אותך לרגע,האמיתי
לנשום עמוק וללמוד לשחרר

gizeh - היי, מהניסיון שלי-
- אמנם ילד רך בשנים, עם זאת, לדבר איתו על היום הראשון, ועל השנה החדשה, לתרגל איתו בשיחה מה היית רוצה שיפנה אליו את תשומת הלב, לדעת שאפשר לפנות למורה, לחברים לכיתה בכל בקשת עזרה. והכי חשוב לנסוך בו ביטחון שהוא בוגר מוכן לשלב המעבר הזה.
- לנשום עמוק ולהוריד את מפלס החרדה. בעיניים שלו, הוא לא חושב בכלל על כל מה שאת חושבת, אותו מטרידים דברים אחרים לגמרי, שוב, לדבר איתו, להבין ממנו מה האתגרים שהוא רואה ;).
- מה שבטוח, יום שישי זה יום קצר ;)

אנאלוגי - את אמא אוהבת. זה באמת מצב רגיש (ומרגש). את איתו בחוויה וזה מה שהוא צריך. יכולה גם לשתף אותו במה שאת מרגישה.

עוד אחד אבל מיוחד - חיבוק ענק