אין מילים לתאר
מה אני עוברת עכשיו
הבטן מתהפכת לה
הנשמה יוצאת מדעתה.
איך אני מורידה את
הבייבי שלי מחר
ועוזבת אותו שם
הכל גדול בכמה מידות
והוא קטני רגיש
שקשה לו להכיל רעש.
המתבגרת עולה ל-יב
הקטני לאלף
והכל מתערבב בי
הכל קשוח לי.
כבר חודשיים שאני
סוחבת איתי מועקה
ומחר אני מקווה שהיא
תשתחרר לה.
הגדול בן 20
המתבגרת עוד רגע 18
והקטני שלי
הוא כל עולמי
וקשה לי לשחרר אותו
אני יודעת שאני בעייתית
אבל נאחזת בזה
כל כך אוהבת לעשות
הכל לילדיי ואולי קשה לי
שהגדולים מסתדרים יחסית לבד
מה יש לי בחיים מלבדם?
הם נותנים לי את הזכות
להתעורר כל בוקר ולפנק אותם.
שעתיים עבדתי היום
על הכנת סמיילי ממלפפון
רק בשביל שקטני יראה
מחר כשלא אהיה לצידו
שאמא חשבה עליו.
שמה זין על זה
שלא מאוננת כהרגלי
אני פשוט צריכה שלווה
בשביל להעניק לעצמי.
קודם הילדים אני אומרת
והמתבגרת בדיוק צרחה עליי
שאני לא מפסיקה להתקשר אליה
אבל הבת זונה שוכחת שלפני
דקה היא אכלה גרבר
ועכשיו היא נוהגת בכבישים לבדה.
נו טוב
ברחתי לאונן קצת