אני לא יוצאת מהבית
בעצם אף אחד לא יוצא
רק המגורש שעושה לי קניות
כי אני ממלאה מדפים של אוכל
כי לכו תדעו מה יקרה.
חדר הבטחון שלנו
נראה כמו חמ״ל
שום דבר לא חסר
לפחות לשבוע שהייה בממד
וזה לא כי אני פסיכית
אלא כי אני לא יודעת
מה יהיה והחוסר ודאות
מכניס אותי לבלבלה.
הקטן שואל שאלות
אני עונה ודומעת.
לא ישנתי כבר יומיים
אני כל היום עם הטלויזיה
דולקת ואני יודעת שזה דפוק
אבל מפחדת לפספס משהו.
בכל הקבוצות שאני נוכחת
שולחים סרטוני זוועה
אני משתדלת לא לראות
אבל הרבה מגיע אליי לצערי
ולא מבינה את הדרך בפרסום
בשביל להרגיע את הנשמה.
כל שעה אני מדברת עם החייל
אני בהיסטריה עליו למרות
שהוא רק בתל אביב
אבל הוא לא חוזר לישון בבית
מה שמלחיץ אותי נורא.
ואני גם לא מצליחה לאכול
שום דבר לא נכנס לפה שלי.
חושבת על כל השבויים
והנשמה שלי צורחת.
מקווה שאתם בטוחים
מקווה שאתם שומרים על עצמכם.
אמן שנעבור את זה מהר
אמן שכל החטופים
יחזרו בבטחה לבתיהם.
חיבוק ענקי למי שצריך ❤️
גם אני צריכה אחד ☺️
