אני עצבנית
מרוגשת ועצבנית
מצד אחד מחכה ל-13 החטופים
מצד שני אני כל כועסת על המדינה
שבכלל זה קרה.
אני מרגישה שכל הזמן
אני חוזרת לאותה נרודה
במיוחד בלילה שאני
מלטפת את הקטן במיטה
איך זה בכלל קרה????
כל הזמן אומרים שזה לא
הזמן להתעסק בזה
אבל אני בתור אמא
רוצה לדעת איך נתנו
לזה לקרות?
אני רוצה לדעת בוודאות
שאנחנו בטוחים במדינה שלנו
כי אם לא אני עפה מפה
עם כל הכבוד שלי
ועם ישראל חי.
ולא מעניין אותי
ימין או שמאל
כרגע אף אחד מהם
לא משרה לי בטחון נפשי.
איך ייתכן שחדרו לבסיס צבאי
שאמור להיות ערוך לכל סיטואציה
לאן אני שולחת את המתבגרת
בשנה הבאה ולאן הבן שלי החייל
הולך בכל יום לשרת בגאווה?
אני יושבת רועדת מול המסך
מחכה לחטופים כמו שאר המדינה
אבל לא מצליחה להתנתק לרגע
מזה שמישהו צריך לתת את הדין
ועכשיו רק בשביל שזה לא יקרה שוב.
ליבי עם משפחות החטופים
משפחות הנרצחים בנובה
ובכלל כל אדם שחייו נלקחו
על ידי חיות אדם
מזל שאני לבד היום
בלי הקטן
כי רגע אני בוכה
ורגע צורחת על המסך