יש לי חיוך
מכאיב לחיים
אבל בקטע טוב.
דפיקה בדלת
ידיד של המתבגרת
אני מביטה בעיניית
הוא עושה לי סמל
של פיססס שלום עלאק
אני פותחת את הדלת
נכנסים שלושה נערים
ספורטאים כמו המתבגרת.
אני דופקת לה בדלת
הם מפתיעים אותה
ואני הולכת לסלון
עם חיוך של אהבה
אבל גם קצת קנאה.
הלוואי שהייתה לי
חצי מהילדות שיש
והייתה למתבגרת שלי.
אני יודעת שהייתי אמא
קשובה יתר על המידה
וכל חלום, רצון, כמיהה
אני הגשמתי להם
אבל בעצם הגשמתי
עבורי.
יצרתי להם חיים שתמיד
דמיינתי שאני ראויה להם
אבל במציאות לא קרו.
וכן אני עובדת קשה
אבל זה שווה כל רגע
ועוד משהו
אל תשכחו שיש לי
את המגורש המושלם
ששותף מלא לגידול שלהם
( לא יכולתי בלי לפרגן
גם לו)
בתקופה האחרונה אני
מרגישה שאני חדה יותר
קשובה יותר ולכן עולות
בי מי מחשבות עמוקות יותר.
עוד קצת המתבגרת בת 18
ואחריה החייל יחגוג 21
והקטן עוד לא בן שבע וחצי.
יש לי עוד זמן לעבור
אבל לא פשוט לי
שהגדולים כבר לא
דבוקים לי לרגל (:
