בן עשרים ואחת
אולי לא ממש ילד
( בעיניים שלכם ולא שלי)
הייתי במוד שמח
היה לי יום מדהים עם הקטן
ואז הבכור
( בייבי) שלי ( אהבת חיי)
תפס אותי לבד ושיתף אותי
שקשה לו להחליט איך
להתנהל ביום הזכרון
כי איבד הרבה חברים
חלקם חברי ילדות.
בינינו, אף אמא לא רוצה
להכנס לשיחה כזאת
עם הבן שלה, הרך שלה.
מבטיחה לכן
שאולי גבר היה
יוצא מזה בקלות
כי לא היה היה נוכח
בימים שאחד הילדים
חיפש את החתולה שלו
בחצר שלנו ועכשיו הוא
כבר לא בן החיים.
קשה לי כי זוכרת אותם
כילדים שגדלו בביתי
שאכלו אצלי
שצחקו אצלי
שהיו חיים!!!
איזה פאקינג מציאות
שילדים נהרגו לנו
וממשיכים להיהרג
כשהם שומרים עלינו.
יש לי חייל לא קרבי
אבל חייל במדינה
מטורפת!!!
ובעוד כמה חודשים
המתבגרת מתגייסת
אני בחרדה קיומית
כשנזכרת בזה
מגוננת עליה ואיך
יכולה לתת לצבא לנהל
אותה בעצמם?
הם לא אמא שלה
ואולם בכלל מאז השביעי
לאוקטובר איבדתי אמון
בהתנהלות מפקדי הצבא
לא בחייליו המסורים
שלא יהיו טעויות.
בכלל איך זה יתכן
שילדה בת 18
הופכת ברגע לחיילת
ונחשבת כרכוש צבאי?
סעממאק
שיחה קטנה עם החייל
העירה את הניטשה שאני
זה בסגנון של…
כה אמרה ים ים 😇
זהו
חפרתי מספיק
המבין יבין
את הבלאגן
בפוסט הזה
ומי שמסתבך
כנראה לא
מאותגר מספיק (?)
ולא יאמן איך מצב הרוח
בבית שלי משתנה מקצה לקצה
צריכה לחקור את זה
אבל לא מתלוננת
שתמיד יפנו אליי ילדיי
ברגעים קשים וקלים
אני אתאים עצמי אליהם
רק רוצה עוד ועוד מהם
לטוב ולרע אני כאן עבורם.
וואי וואי
באמת חפרתי
תסבלו בשקט😈
