לפני חודש. 7 באוקטובר 2024 בשעה 19:00
אני גמורה.
החיילים שלי בבסיסים
ואני בחרדה מתמדת
שהאירנים לא יפגעו בהם.
והקטן.. את הקטן אני
אספתי היום ב-11
רק כי היו אזעקות במרכז.
קשה לי
ממש קשה לי
חצי שעה לפני הפיגוע בבאר שבע
המתבגרת הייתה שם
ופאאאק עם כל אלה שאומרים
שמה שצריך לקרות קורה.
אין לי לילה ואין לי יום.
אני לא אוכלת
בקושי ישנה
וזה כבר הפך אותי
לסוג של זומבי
בחיי כך זה מרגיש.
אמא שלי תמיד אמרה
חכי חכי עד שיהיו לך ילדים
וסעממאק היא צדקה.
מחר אנחנו באזכרה
של חבר ילדות של הבכור שלי
והוא מרוסק נפשית כבר יומיים
יש בי עצב עמוק
חרדה עצומה
וכאב בנשמה
