הבכור שלי קורא עכשיו
ספר על הפרעות קשב
ופתאום הוא כל הזמן משתף
כמה הוא מעריך אותי.
כשהיה קטן נלחמתי עליו
לא הייתי בעד רטלין
וניסינו הכל מהכל
כלכלית זה היה לי כבד
גרושה טרייה וכו׳
אבל לא ויתרתי והכל
עשיתי באופן פרטי.
פתאום עכשיו לקבל
אהבה על מה שהיה אז
מרים אותי למעלה כי
בזמנו לא ידעתי אם
הדרך שלי נכונה.
זה שהוא מעריץ את הדרך שלי
( ככה הוא כתב לי)
עושה לי הרבה סדר בנפש
סגירת מעגל לגבי משהו
שלא הייתי בטוחה וגם בזמנו
לפני 16 שנים בערך
עוד לא הייתה ממש מודעות
אבל נלחמתי על כל שביב מידע.
אני חשבתי שטירללתי את הילד
עם מטפלים מכל הסוגים
אבל מסתבר שצדקתי
כי הוא הצליח בלי רטלין
ועדיין אלוף עולם.
הוא פשוט היה צריך להתבגר קצת
וכשזה קרה הכל הפך חיובי עבורו
וההפרעה הייתה מינורית.
כיף לקבל פידבק כזה
הרי כהורים אנחנו תמיד
מהססים ולא בטוחים
ועכשיו שהוא מעריך
זה ממלא לי את הנשמה.
איףףףףף
מסתבר שאני לא כזאת גרועה
איך חיים עם זה? 😄