לפני 6 חודשים. יום ראשון, 27 ביולי 2025 בשעה 15:46
יש ימים שהכול זורם.
השעון מצלצל בדיוק בזמן,
המילים מסתדרות נכון,
אנשים מחייכים, ואני
אני אמורה להיות מרוצה.
אבל משהו בי לא נרגע.
מוצאת את עצמי מחפשת את הצל
ולא כי רע לי אלא כי טוב מדי.
ואני לא מאמינה לטוב
כשהוא מגיע בלי דפיקות בדלת.
הלב מבקש אושר
כמעט מבקש רשות לשמוח
אבל הנשמה כמו שומרת סף קשוחה בוחנת כל רגש.
היא שואלת שאלות
מקשה ומחפשת את הפגם
כאילו האור חייב לבוא עם סדק
לפעמים היא מאשרת
לפעמים שותקת.
ואני?
אני לומדת להקשיב לה.
אני מתבוננת ביום
כמו בים שקט מדי
יפה אבל מעלה חשד
ולא מתוך פסימיות
אלא מתוך ניסיון
בכדי שלא אתאהב בטוב זמני
שלא אפול מהר מדי
לגובה שיכול לקרוס.
וכשכבר מגיע הרגע
שאני לא צריכה יותר להבין,
אני רק זורמת…
מקבלת את מה שנשלח
מסננת את מה שלא מתאים.
מוחקת ברכות את מה שלא שלי
ומשאירה מקום למה שכן