לפני שבועיים. יום שלישי, 27 בינואר 2026 בשעה 4:28
חזרתי מטיול קצר בוינה ובאוסטריה.
זה לא היה פינוק זה היה הצלה.
מותו של אבי
מותו של הכלב
היו שני שברים קרובים מדי
וכדי לא ליפול עבדתי בטירוף
נתתי לראש לנהל והזנחתי את הגוף
עד שהוא קרס והכריח אותי לעצור.
והבוקר…
הבוקר נתתי לו מקום
ונגעתי בעצמי בלי
להרגיש שאסור לי להנות
רק יד
נשימה
וגוף שמזמן חיכה.
התחושה עלתה לאט ואז בעוצמה
גל חם שהתפשט בי והזכיר לי
שאני חיה.
שאני מרגישה.
שיש בי עדיין תשוקה.
לא ידעתי עד כמה הייתי מנותקת
עד שהעונג שטף אותי
שוב ושוב כמו שחרור עמוק
שהגוף שמר בפנים יותר מדי זמן.
זה לא היה רק מיני
זה היה חיבור
סוג של חזרה לעצמי.
התגעגעתי
ומקווה שהפעם אתן לעצמי
להישאר ולכתוב כי בגדול
זה הכי משחרר את נשמתי.