לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

איך אפשר שלא להתאהב בך

לפני 5 שנים. 16 באפריל 2019 בשעה 6:29

 

היינו במקום אפל,

רעשים של אלימות וגניחות של כאב מכל עבר.

דוחפים דברים, לוקחים דברים, משתמשים ומנצלים.

אנשים שם איבדו שליטה.

מחפשים הנחות ואיך לגמור את זה כמה שיותר מהר.

נשים וגברים עם מבט מיואש בעיניים עומדים מול שוק הבשר. כולם נטחנים. 

סבטלנה הראשית מנהלת את כל ההצגה, צועקת ודורשת. 

כולם מותשים אך ממושמעים, כבר רגילים להשפלה. 

ואז ראיתי את אמא שלך שותה,

לוקחת לעצמה כל מה שבא לה, 

נהנת בתוך כל ההמולה,

היה לה חבר, כרטיס חבר. 

 

 

 

רמי לוי, פסח. 

איזור הקופות. 

לפני 5 שנים. 10 באפריל 2019 בשעה 6:05

רציתי להגיד לכל הערסים והפרחות שעשו קריוקי מחוץ לבית שלי ב1 בלילה, וזה עוד אחרי שעבדתי 18 שעות ברצף.

 

אני מאחל לכם שבפעם הבאה שאמא שלכם עושה לכם כביסה (כי ברור לי שלתפעל מכונת כביסה אתם לא יודעים) היא בטעות תכניס חולצה אדומה עם כל האדידס/נייק הלבנים שלכם.

 

וזה נכון שאני לא אוהב מזרחית אבל רמת הזיוף הייתה קשה מדי אפילו בשירים שאני אוהב.

לדוגמה בשיר המצוין של אייל "דופק קטינות עם אבא" גולן עם השיר כשאחר. 

וגם אצל זוהר "איפה הורידים" ארגוב עם השיר בדד.

השיא כמובן הגיע שיעקב חדד מארגן ה"ישיבה" עשה קאבר מקצועי לדודו פארוק ושר למה ככה חזק ררר בקולי קולות.

 

 


אז בוקר טוב יעקב חדד, מקווה שיש לך בגדים בצבע ddlg.

לפני 5 שנים. 9 באפריל 2019 בשעה 14:55

 

נו אז מה את בוחרת?

היא ממש התרגשה! אמרה לי שזה לא מובן מאליו והיא כל כך שמחה שהגענו לרגע הזה.. אפילו בכתה מאושר!

 

מפגרת, מה את בוחרת בקלפי?

אה.. ביבי.

 

 

יופי עכשיו לכי תכיני קפה.

לפני 5 שנים. 7 באפריל 2019 בשעה 10:42

 

כי לך תסביר להם שזה לא קול לצלם אותה בזמן שהיא מוצצת ואז להראות לחברים. 

תכעס שאתה רואה אותם נטפלים לחלש או צוחקים על המיוחד.

תיהיה מתוסכל שתבין שכרגע אין אוזן שמקשיבה לך. 

שהמניע זה לייקים ואישור חברתי. שהסביבה שלהם מייצרת רעל במקום טוב. שלהיות כוסית זאת מטרה או ערס שמפחדים ממנו זאת הדרך הנכונה. 

לך תשכנע אותם שאולי כולם אומרים שירוק זה אחלה אבל זה עדיין לא מתאים בגיל 15.

בורחים. מפחדים. מקובלים. 

צועקים עליהם שהם לא לומדים מתמטיקה מספיק או לא חרשו כמו שצריך למבחן בלשון, תכניסו טוב טוב לראש שלכם שאתם צריכים לתת בראש בלימודים. אבל בהפסקות הם מפילים ראש מאחורי חדר מורים. 

אין להם ראש אלינו. המבוגרים. 

אנחנו מסך שחור. 

ואתה עדיין צעיר. ילד. 

שעבר ועשה כמה דברים בחיים שלו. 

מנסה למצוא דרך לדבר את השפה שלהם ככה שהמילים יחדרו לבפנים. 

והם עונים לך כן. 

וואלה למדנו כאן ממך משהו. 

תודה על העזרה והאכפתיות שלך, וואלה לא כולם מבינים אותנו. 

הם משקרים. 

מחכים שאני אפסיק לזיין לך את המוח וממשיכים הלאה. נכנסים למסך ושוכחים על מה דיברת.

 

אולי איזה שולט ש60 שנה עוסק בבדסמ אמר את זה פעם לנשלטת שלו. איכשהו הוא צדק. 

 

רק מכאפות לומדים. 

 

 

1/2

 

 

לפני 5 שנים. 6 באפריל 2019 בשעה 17:34

 

כשרק הכרנו אמרתי לך שאת בלאגן. 

בלאגן גדול. בלאגן חיובי. 

 

את כמו סערה שמשתוללת, סוערת. לא עוצרת. 

נועזת מושכת, ממכרת, כל המבטים עליך. 

ובתוך הראש שלך מתרוצצים מיליון מחשבות, מיליון סיפורים, פנטזיות וחלומות. 

במציאות יש מיליון דאגות, מיליון חששות, חרדות, פחדים ואכזבות. 

אין אצלך שקט. ורואים את זה אצלך בעיניים. 

 

חוץ מרגע אחד קטן, 

הרגע שאני מניח את כף היד שלי על הפנים שלך, הרגע שאת עוצמת את העיניים, מוציאה את כל האוויר ופשוט מתפנקת על היד שלי. 

 

נותנת לי כל חלק מהגוף שלך לרגע אחד של שקט. 

 

 

 

* או כשאת אוכלת שוקולד.. 

 

לפני 5 שנים. 5 באפריל 2019 בשעה 13:14

איך אפשר שלא להתאהב בך?

הגומות הקטנות.
צבע העור.
החיוך המושלם.
העיניים המדברות.
המראה שלך שאת עושה בלאגן במטבח.
האוכל שיוצא מכל הבלאגן.
הליטופים והנשיקות.
הצורה שאת מתכרבלת בתוכי.
הצחוק, המגע, הנשיקה, אהבה לא מתפשרת.
הסקס שלנו שמרגיש כאילו אנחנו מתואמים בצורה מושלמת.
לשכב במיטה, להירגע ולישון ביחד.
לקום איתך בבוקר.

 

 


שאלת אותי אם הייתי משנה בך משהו?

 

טיפשונת שלי..

ברור שכן, את נוחרת כמו נהג משאית.