כשהגעתי אתמול בערב הבייתה כבר לא הצלחתי להתעלם מהרעב יותר, משהו צריך ליפול בין הכיסאות וכרגע זה טיפול עצמי ובין היתר הצורך לאכול נהיה מעיק. בעודי מחממת את הארוחה הראשונה שלי אני מרגישה את הכובד של היום, סוף השבוע והתקופה האחרונה אז התיישבתי על רצפת המטבח ופרצתי בבכי. מולי התיישב כלבלב קטן ובריגשות פשוט הניח עלי את הראש. זה כבר נהיה הרגל שאנחנו בוכים ככה במטבח. האירועים האחרונים היו זרז לתהליך שכנראה כבר תקופה מתקיים בי ולראשונה אני מתחילה להתהלך בעולם הזה עם תחושת ערך. ערך מהיותי אני, חכמה, יפה, אמיצה. מיום אחד לא ניתן לבנות סדרה אבל זה יום אחד יותר. עברתי בשמונה שנים כל כך הרבה ואני לוקחת בעלות על זה, עם הכל אני בוחרת לחיות ומחפשת מה עושה לי טוב. הייתי במקום בו כל כך פחדתי מלהרגיש ושילמתי מחיר כבד ולכן עכשיו אני דווקא מחפשת להרגיש כמה שיותר. לפעמים אלו חוויות משמעותיות שאחר כך גורמות לשברון לב, לפעמים אלו חוויות רעות ולפעמים אלו חוויות טובות. אני מרגישה ברת מזל שהיה בי את האומץ לנסות ולהוסיף לצלקות שלי גם כמה יחידי סגולה.
לפני שנה. 23 בינואר 2023 בשעה 14:20