פודיניג במקום של המח

אחרי החורף השמש הקופחת מלטפת אותי, אני מנסה לספוג אותה ואת הפסטורליות ולהשקיט את מה שהולך בתוכי. חוסר הערך מלווה אותי לכל מקום ומפרק כל מה שנקרה בדרכו, חור שחור. אני מבינה שזה בי, רק בי ועדין זה משתלט עלי ומתפשט לכל עבר.  בין הראשון ששבר אותי לאחרון ששבר את ליבי, לכל מה שאין בי, כל מה שלא השגתי, כל החסורנות שלי, איך כולם בוחרים לא להיות איתי. היום  התחיל טוב אבל שוב נשאבי לזה. אני לא מוצאת את הכוחות בי אז אני מחפשת אותם בשמש, בנוף ובמוזיקה כדי  שאוכל להמשיך, כדי שאוכל לייצר לעצמי ערך. ואולי אין ערך לקיום שלי, אין ערך לי, אין ערך  למי שאני אילולא אני מייצרת אותו, או לכל הפחות משתמשים בי. אני מתאמצת לא ליפול מכל הכאב הזה, להמשיך לזוז ולא להיכנע, להתקדם קדימה בתוך כל הכאב הזה.

אני רוצה לעבור עם החבר הכי טוב שלי את המסע כדי למצוא קצת מנוחה.