אחד השיעורים הכאובים ביותר והראשונים ביותר שלמדתי היה לא להשאיר במערכת יחסים שמפרקת אותך, מכאיבה לך, מעלימה את כל מה שהיית, גם אם זה רק בראש שלך. כשאני הייתי במערכת יחסים שעשתה לא טוב לשנינו, למרות שיש אי הסכמה במליאה מי סיים אותה, לא יכלתי לסיים אותה, לא באמת. נפרדנו והמשכנו מין מערכת יחסים מוזרה, ואולי גם קצת תלותית, שכללה בעיקרה זיונים. למרות שאני יודעת שהוא היום במערכת יחסים שטובה לו ובריאה לו ולנו לא הייתה מערכת יחסים כזו, אני עדין חושבת על יקום בו זה היה עובד. הוא הצליח למצוא את בחירת לבו, ועבד קשה מאוד בשביל למצוא, ואני נשארתי אותה ילדה קטנה ומאוהבת שקשה לה לשחרר. הוא חרט על גופי מילים וכאב אבל חשוב מזה הוא חדר לי ללב, הוא חלק ממי שאני. כמה שנים אחרי מי שעתיד להיות בן זוגי אומר לי בכנות מכאיבה שהוא חושש להכינס איתי למערכת יחסים כי הוא לא רוצה לנטוש אותי ואותי אפשר רק לנטוש. כידוע שמונה חודשים אחרי ו"הכל בין קצת קשה מידי להרבה קשה מידי איתך" הוא נפרד ממני, וכמו האדם הטוב שהוא לקח לו ארבעה ימים להיפרד ממני. גם הוא נכנס לי ללב. הגבר הבא שנכנס לי ללב היה כנראה סטיית תקן. הוא ישב ובכה איתי על המיטה אחרי שעניתי לו למה זה כואב, הוא הראשון שאמר לי שזה לא הוגן, החיים לא הוגנים, הוא בחר לא להיכנס איתי למערכת יחסים למרות הכימיה והאניטימיות שיצרנו לנו, זה לא היה שווה את זה. והנה, הגענו לאחרון שנכנס לי ללב ואפילו גם לראש. זה בכלל לא היה, די מהתחלה הוא אמר כי זה לא מה שהוא מחפש אבל הוא הדליק בי משהו ששמונה שנים היה כבוי ואני רציתי עוד ויותר וסירבתי להקשיב. זה כל כך נדיר בשבילי למצוא מישהו עם חיבור, שאני מרגישה שהוא מבין אותי, שמעניין אותי, שמדליק אותי וטוב, גם שדומה בדיוק במידה הנכונה לאבא שלי. הרגשתי חיה בזמן הקצר שהיה בנינו משהו. אין בי את המילים לתאר לכם כמה זה נדיר אצלי, להרגיש חיה, לא לחשוב על המוות אלא על החיים. חיות. הוא גרם לי להרגיש שיש בי ערך, שיש בי משהו, שאני לא רק ילדה קטנה, טיפשה ומכוערת שתמיד הייתי. הוא גרם לי לרצות להסתובב בעולם הזה עם תחושת ערך. כמה שזה משמעותי. הוא אמר הכל ומהתחלה ולי עדין נשבר הלב כשזה הסתיים. ארעי, הייתה אחת מהמילים שהראשון לימד אותי יחד עם דיסנונס, נוירטית ורבות אחרות, הוא גרם לי להתאהב בשפה העברית ולהימשך כל כך לגברים עם עברית גבוהה. האחרון, הזכיר לי כי תחתונים זה רבים וזכר, כמה שזה עושה לי את זה.
אני כל כך אוהבת מוזיקה, יום יבוא ואכתוב פוסט למה שמוזיקה מחוללת בי, לפעמים צריך שיר אחד (מהופעה, לא אלבום) כדי להזכיר לי שלא היה טעם לבקש מאף אחד מהם להישאר, זה לא משנה כמה אני רוצה אותם.
אותו שיעור ראשון ומעצב כל כך כנראה גם לימד אותי כמה זה קשה לאהוב אותי, גם לאחת שאוהבת אותי בלי תנאים.
(אני עדין לא יודעת להשתמש בסימני פיסוק)
